פסק-דין בתיק ב"ל 49515-12-12

1.         הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) בהחלטתה מיום 24.10.12 קיבלה את ערר המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה מדרג ראשון וקבעה כי אין קשר סיבתי בין המצב  בברך שמאל לאירוע האיבה בו נפגעה המערערת ביום 15.5.74.

2.         המערערת טוענת כי הוועדה טעתה כאשר שללה קשר סיבתי בין אירוע  האיבה משנת 74' לבין מצבה בברך שמאל. המערערת טוענת כי הוועדה טעתה כאשר התעלמה מחוות דעתו של פרופ' רייס מיום 2.7.12 אשר קבע שיש קשר סיבתי בין המצב בברך לבין אירוע האיבה.

3.         ב"כ המשיב טוענת כי דין הערעור להידחות, לאור קביעה חלוטה של ועדה רפואית לעררים משנת 2007 ששללה קשר סיבתי בין כאבי הגב, ברך ופרק ירך שמאל  לבין התאונה הנידונה. לכן לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה כאשר קבעה שלאור החלטה חלוטה דין טענת המערערת להידחות ולכן גם לא היתה צריכה להתייחס לחוות דעתו של ד"ר רייס מאחר וחוות הדעת מעלה טענה רפואית שאין לה בסיס משפטי.

4.         הוועדה נשוא הערעור התכנסה ביום 24.10.12 וקבעה בסעיף 29:

"הוועדה מקבלת ערר המוסד ומציינת כי בישיבת ועדה מיום 29.5.07 נקבע כי אין קשר סיבתי בין הכאבים בברך שמאל לאירוע האיבה מ-15.5.74. החלטה זו הינה החלטה חלוטה, ולפיכך הוועדה מנועה לדון בקשר הסיבתי בין ניתוח החלפת ברך שמאל לתאונה הנידונה ולפיכך אין החמרה במצבה הקשור לאירוע מ-15.5.74 הוועדה עיינה במכתב פרופ' ניסקה מ- 13.9.12 - במכתבו פרופ' ניסקה מתייחס לטענה רפואית ולא לטענה משפטית, כי מדובר בהחלטה חלוטה שבגינה לא הוגש ערר על ידי התובעת."

הוועדה מיום 29.5.07 קבעה בסעיף 30:-

"הוועדה עיינה בחוו"ד של פרופ' דן עטר מיום 5.3.07 ומקבלת אותה באופן חלקי. הוועדה קובעת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 47 (5)(ג) בגין קיצור של גפה תחתונה שמאלית במקום הנכות הקיימת בשיעור 5% לפי סעיף 47(5)(ב) ומוסיפה נכות בשיעור 5% לפי סעיף 49(2)(ו)( I) בגין הגבלה בתנועות סובטלריות ולנוכח שינויים ניווניים שנמצאו ב- T. C. הוועדה אינה רואה קשר סיבתי בין כאבי הגב, ברך ופרק ירך שמאל לתאונה הנידונה"

5.         העקרון הוא שאין מהרהרים אחרי קיומו של קשר סיבתי בין נכות לבין פגיעה בעבודה, שנקבע באופן סופי על ידי ועדה רפואית קודמת, ואין להרהר גם אחרי מידת הקשר הסיבתי, כפי שנקבע על ידי ועדה קודמת (דב"ע ל/0-6 רותי יוסף אלחטיב נ' המוסד פד"ע 157; דב"ע מד/01-666 רפאל עמית נ' המוסד פד"ע יז 393; דב"ע נג/01-45 כוכבי אפרת נ' המוסד פד"ע כז 187; דב"ע 01-1/98 מלכה גסטון נ' המוסד פד"ע לד 199), הדברים אמורים לגבי קביעה סופית שנעשתה על ידי ועדה רפואית קודמת, ולא לגבי קביעה על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון שעליה הוגש ערר לועדה הרפואית לעררים (דב"ע נה/01-13 פורינסון נאום נ' המוסד פד"ע כח 561). אולם אם טעותה של הוועדה הקודמת היתה טעות שבחוק - דהינו החלטתה היתה שלא כדין, אין היא מחייבת את הועדה החדשה (דב"ע מה/01-462 המוסד נ' שמריהו נחמד פד"ע יא 229).

6.         אכן ועדה רפואית קודמת קבעה שאינה רואה קשר סיבתי בקשר לברך, אולם אותה ועדה התייחסה בעיקר לטענות המערערת בקשר לקיצור גפה תחתונה שמאלית ופגיעה בקרסול.

            בפני אותה ועדה המערערת התלוננה על כאבים בצד השמאלי מכף רגל ועד לגב התחתון. על צולעת  ברגל שמאל הצליעה ועל כאבים בגב. (ר' תלונות המערערת בפני הוועדה מיום 29.5.07).

            הוועדה משנת 2007 התייחסה לחוות דעתו של פרופ' עטר מיום 5.3.07 שכתב בפרק הסיכום של אותה חוות דעת:

                בת 54. אחות במקצועה. ב- 15.5.74 קפצה מקומה רביעית מבנין שהותקף על ידי מחבלים במעלות. נגרם שבר ריסוק תוך פרקי של עצמות שוק שמאל בחלקן הרחיקני. הועברה לבי"ח בנהריה ומשם לבי"ח רמב"ם עם תסחיף שומני. טופלה בטיפול נמרץ נשימתי. השבר טופל במשיכה שלדית ואח"כ בגב. ב-9.4.97 עברה ארטרודזיס של הקרסול עקב כאבים ומגבלה בהנעתו. תפקדה אחר כך ללא כאבים. בשלוש השנים האחרונות שוב הופיעו כאבים בדריכה. נבדקה על ידי מספר אורטופדים, שהתרשמו ממנח של אקוינוס בקרסול ומגבלה וכאב בפרק הסובטלרי (פרופ' רייס 15.2.04, ד"ר קובו ב- 24.5.05, פרופ' ניסקה 17.4.05).

            וע"ר מחוזית קבעה ב-17.3.98 נכות צמיתה של 20% עבור קיבוע הקרסול לפי סעיף 48(3)ב'. וע"ר עליונה מ- 28.9.98 עיינה ב- CT של גפיים תחתונות ומצאה קיצור הגפה ב-3.5 ס"מ בהשוואה לימין. אך רק ב- 19.6.00 הוסיפה עקב כך נכות נוספת של 5% לפי סעיף 47(5)ב'. וע"ר עליונה מ-23.2.04 התרשמה מאקוינוס של הקרסול של °20, אך מצאה "תנועת יתר של °15 בכיפוף. תנועות בפרק הקרסול מלא ושווה לצד שני" (איך יכול להיות מצב כזה? כאשר הקרסול מקובע על ידי שני ברגים בפרק הקרסול?) הוע"ר גם התרשמה "שהפרק הסוב טלרי תקין ואין עדות לדפורמציה כלשהי". בכל זאת הגדילו נכותה ל-30% לפי סעיף 35(1)ד' בתוספת 5% עבור קיצור הרגל.

בהשוואה לוע"ר זו חלה בבירור החמרה במצבה: מנח הקרסול קבוע ב-°20 אקוינוס (שכבר צוין על ידי הוע"ר) בנוסף לכך - הפרק הסובטלרי מוגבל מאוד וכאוב. בעמידה והליכה בולטת סטיית העקב לורוס מצב שמוצא ביטוי גם בעיות הנעל. עבור דפורמציה זו הוצע לה ניתוח לקיבוע גם של הפרק הסובטלרי תוך תיקון עמדת הקרסול לעמדה ניטרלית.

מצבה לאור זאת מתאים ל:

עבור הקרסול 30% נכות לפי 35(1)ד' (כפי שנקבע בוע"ר קודמות).

עבור הפרק הסובטלרי 20% נכות לפי סעיף 49(2)ו'.

עבור קיצור הרגל (3.6 ס"מ) 10% נכות לפי סעיף 47(5)ג'.

סה"כ נכות אורטופדית משוקללת צמיתה של 49.6%.